התמודדות עם פחד מנפילות

“Sometimes I feel the fear of The uncertainty stinging clear And I Can’t help but ask myself How much I’ll let the fear take the wheel and steer ” (Drive - incubus)

שמעתי בחיי הרבה מטפסים שטוענים שאינם מפחדים מנפילות אך עם זאת, אני לא חווה שחרור מוחלט מהפחד מנפילות או מהפחד בחיים.

עבורי פחד הוא חלק בלתי נפרד מטיפוס או מהחיים ולי אין עניין להיפרד ממנו אלא ללמוד להתייחס אליו בכבוד. כשזה נכון, להיעזר בפחד כדי לקבל החלטות.

לעיתים הפחד הוא מפוטנציאל לפציעה ולעיתים הפחד הוא מהלא נודע או מאובדן שליטה. את הסימפטומים, (לחץ, נשימה כבדה, ירידה בקורדינציה, אחיזת יתר והימנעות מנפילות) קל יותר לזהות על אחרים מעל עצמינו. לכן מומלץ שיהיה פרטנר טוב שיזכיר לנו לפעמים לבחור את הבחירה שתקדם אותנו בטווח הארוך.

להלן מספר דפוסי התנהגות שמתאימים למטפסים

• הרציונאלי - מבין איך עובד הציוד או את הסטטיסטיקה ולכן טוען שאין סיבה לפחד. אך לרב, ימנע מנפילה בטענה שהוא לא אוהב.
• הקופא - ברגע שמגיע למצב של חוסר נוחות או חוסר שליטה בסיטואציה, אוחז בקיר בעוצמה ולרב יבקש טייק מיד.
• הנמהר - יעשה שטויות ברגעים של חוסר נוחות, כמו לצאת מהמסלול (Off route), לקפוץ על אחיזות וכו…
• המוותר - המטפס שלא משלים את הצעד, עוזב את הקיר ויפול כדי להפסיק את הסיטואציה של חוסר הנוחות.

כמובן, ברגע שמזהים את הסימפטומים, הרבה יותר קל לשנות את ההתנהגות ולהבין שאנחנו פוחדים.

הדרך לשיפור ההתמודדות שלנו עם הפחד תלויה במגוון פרמטרים:

1. שיפור מיומנות המאבטח - הערכת מרחק נפילה וחומרת הנפילה - אבטחה בהתאם.
2. שיפור מיומנות הנפילה של המטפס.
3. זיהוי המקטעים בהם מותר ליפול במסלול מראש (FALL ZONE)

• תרגול לשחרור שליטה בזמן נפילה
• הערכה של המטפס כמה הוא אמור ליפול
• תשומת לב ללחץ גובר וללמוד איך לשחרר אותו.הכנה לקראת הרצף, החלטה עד לאן להתקדם והתחייבות מראש לצעדים לפני הביצוע.

הכרחי לבצע את האימון אך ורק עם פרטנר ששולט באבטוח, במכשיר בו הוא משתמש ושאתם סומכים עליו. יש לוודא כי קו הנפילה הוא נקי ורק אז להתחיל בתרגול

את מיומנויות הנפילה ניתן לשפר בהדרגה ושאר הפרמטרים הרי הם בראש שלנו.

אפשר ליפול את אותה נפילה מספר פעמים ולצפות לירידה בלחץ ותגובה יותר נינוחה. ברגע שאנחנו מרגישים יותר בנוח, אנחנו יכולים להגדיל את גודל הנפילות וכאן השאלה היא עד כמה? התשובה פשוטה, בהתאם לאופי המסלולים שאתם שואפים לטפס.

מעטים המטפסים שתוך מספר סשנים ירגישו בנח עם הנפילה ויתרגלו לתחושת החוסר נוחות, וכשיגיעו לקרוקס יאחזו את הסלע במידה הנכונה, ינשמו באופן יציב, ישימו לב למיקום החבל ביחס לרגליהם, יזהו את קו הנפילה שלהם וישמרו על תנועה טובה תוך כדי.

בספר ” 9out of 10 Climbers Make the Same Mistakes ” ממליץ Dave macleod לצבור כ-10 נפילות ביום טיפוס, שזה יכול להיות למשל 5 נפילות תרגול בזמן החימום ועוד התמודדות עם קרוקס נסיונות OS או RP למסלול.

כשאתם מבצעים את נפילות התרגול הימנעו ככל האפשר מהתלבטויות והתמהמהות. לקראת הנפילה, במקום ללא לחץ, בו שיקול הדעת צלול לקבוע איפה נופלים, וברגע האמת לתת כיף לאחיזה וליפול תוך כדי תנועה כלפי מעלה כאילו לא הצלחתם לתפוס את האחיזה.

אני אישית ממליץ לקחת את התרגול באופן קבוע ומתון, לא להגיע למצב שהתרגול מתיש אתכם לחלוטין ולקחת את כמות הנפילות שאתם מסוגלים להכיל ביום טיפוס ובהדרגה לעלות ל10. כנ”ל לגבי גודל הנפילות, להגדיל בהדרגה לכיוון אופי המסלולים אותם תרצו לטפס. כך מעונה לעונה תגדילו את זמן האוויר המצטבר, מי שמטפס באופן קבוע פעם בשבוע בטבע יכול להגיע בשנה ל500 נפילות ובעשור ל5000 נפילות.

את התהליך שלי התניע קריאת הספר “The rock warrior’s way Arno Ilgner” בשנת 2012, מאז אני מתרגל באופן דומה למה שהזכרתי למעלה במגוון מקומות עם מגוון פרטנרים, על בולטים, על אבני עיגון (תרגול מתקדם שיש לבצעו עם גיבוי מספק), על סלאב ועוד… כשלא כיף לי או עמוס מדי אני עוצר לרב, אך ההתחלה של יום הטיפוס בשגרת נפילות לרב מתניעה את היום עבורי ועוזרת לי לשמור על כושר מנטאלי.

אחת הדרכים האהובות עלי לתרגל היא victory whipper (כלומר לא להקליפ את הראנר האחרון וליפול)