טיפוס פרוייקטים ורעש של מנוע
פחד מנפילות, חוסר ודאות, ומה לומדים מטיסה.
כמטפסי סלע אנחנו חשופים למגוון אתגרים מנטאליים כמו פחד מנפילות, חוסר וודאות של קריאת מסלול ועוד…
כשאני טס לחו”ל לחופשה ספורטיבית או מולטיפיץ טראד, לרב אני אבחר להתמקד בטיפוס אונסייט, זה משחק די כיפי . יש לי הזדמנות אחת אינטנסיבית בה אני מתמודד עם המסלול ובזה נגמר העניין.
בנסיעה לטיפוס אלפיני או מולטיפיץ ארוכים לרב העניין הוא יום ארוך ומאתגר בו אני מתמודד עם עייפות מצטברת אך הוא נגמר ברגע שהגעתי לקמפינג.
אני בעבודה על Crime of the century (Squamish)
בארץ בחורף אני לרב מטפס RedPoint (RP) כלומר פרוייקטים של מספר סשנים ועבורי זה אחד הדברים הכי מאתגרים ממגוון סיבות:
- מציאת פרטנרים שרוצים להגיע לאותו סקטור כמוני
- התנאים משתנים ולא תמיד אצליח להגיע בימים עם תנאים טובים
- הסשנים הראשונים של מציאת הצעדים מאוד קשים פיזית
- לא ברור לי כמה סשנים וכמה זמן עוד אצטרך להשקיע כדי לסגור את המסלול
- לא ברור לי מתי אני מחליט שהטיפוס על המסלול כבר לא משרת אותי
ההתמודדות הכי משמעותיות עבורי היא, הרעש שבראש - בשלב מסוים הראש הופך להיות “מכונה לייצור ספקות” - “אולי לוותר העונה”, “זה כבר קשה מדי”, “אין בזה תועלת וכדאי להמשיך לדבר הבא”, “היום זה לא יום לסגור, אני חלש היום”, “התנאים היום לא טובים” והוא נורא משכנע…
לאורך השנים תרגלתי הרבה, להיות ממוקד בזמן הטיפוס ושם החווייה לרב, היא יותר מנותקת מהמחשבות אך אני פוגש את הרעש לרב, “בזמני הפנוי בין סשנים” ועל אף שכבר נפגשנו, הרעש ואני אלפי פעמים והוא כבר הוכיח לי שהוא שקרן, אני עדיין מאמין לו, כל פעם קצת פחות, לפעמים לזמן קצר יותר.
ואני יודע שהרעש עוד יחזור ולכן, אני מזכיר לעצמי שוב ושוב, שבכל פעם שאנסה משהו חדש ומאתגר שעוד לא עשיתי יעלו ספקות!!! כי על אף שהשכל מצטיין בתכנון וניתוח, יש לו באג של רעש רקע וכמו במנוע של מכונית (לא חשמלית), כל עוד אסע, אשמע את המנוע ברקע…
