הדבר הכי חשוב כדי להשתפר בטיפוס: shit happens
יש שיגידו אימון נכון, אחרים סגנונות שונים. ואז יש את shit happens.
יש שיגידו שלהתאמן נכון הוא הדבר הכי חשוב עבור מטפס, אחרים יגידו שלטפס סגנונות שונים, אחרים יגידו שבחירת האתגרים בהתאם לרמתו ואחרים יגידו שלהיות נועז, להאמין ולכוון גבוהה.
כל אלו נכונים בתנאי שהמטפס מצליח להתמיד בטיפוס לאורך זמן והרי אנחנו כבני אדם לפעמים בוחרים אתגרים גדולים מדי, לפעמים בטוחים שאנחנו יכולים קצת יותר ולפעמים אנחנו עושים את הכל By the book וגם אז Shit happens!!!
מכל אירוע כזה אפשר לצאת מחוזקים ואפשר גם לצאת מוחלשים… אומנם מהרבה אירועים יצאתי מחוזק, התמודדתי עם המשבר וחזרתי לטפס חזק יותר מלפני. פציעות או גב תפוס לוחצים לי על נקודות רגישות יותר והתגובה האוטומטית שלי היא תחושה קורבנית “למה זה קרה לי?! אני לא יכול, שיעבור כבר…” למשך זמן מסוים עד שאני מתעשת ומשנה את תפיסתי לתפיסה אחראית “זה זמני, יש לי תכנית, אני חזק ויודע להתמודד עם זה”
בסופו של דבר מכל הדברים שמשתבשים יוצאים כמה סיפורי מדורה טובים… במהלך 20 שנה של טיפוס בהן היו לא מעט מקרים בהן פגשתי הפתעות בצורת עיסת חומה וחמימה…
בחרתי את הtop 20 לשתף (-: אולי זה יעזור לך להבין שאת בסך הכל בן אדם ומותר לטעות…

אבישי אחימן מוביל “פיץ” מoff route חזרה למסלול
פציעות
- תחילת דרכי כמטפס, נופל ברגל חבל, המאבטח טורק אותי ואני סודק צלע
- יוצא לג’אג בסוף מסלול ונופל איתו ביחד
- נוקע את הרגל במספר נפילות על סלאב, יום למחרת קצת פחות צלעתי אז כשניסיתי לא להעמיס על הרגל, מתחתי את הגיד של האמה במשיכה על מונו…
- נתפס הגב: בקפיצה למזרן, בסאוז בסוף יום טיפוס לפני הירידה, תוך כדי צעד טיפוס, אחרי 200 מטר לייבאק, תוך כדי לבישת נעל טיפוס, סתם שקמתי בבוקר… (ועוד…)
- פציעות פולי: מתחיל פרוייקט ובסשן הראשון שומע פאק, על הקילטר “רק עוד מסלול”, על המון בורד בהפסקה בין הדרכות שבוע לפני טיול טיפוס, בטיול טיפוס אחרי שראיתי שאני “סבבה” יחסית, פאק, נפיחות הביתה… (ועוד…)
- נתקע לי ראנר בתוך היד באינברס בשאמוני
פרטנרים, חניכים ומטפסות קשוחות
-
מגיע לורדון לבד ולאחר 3 ימים של חיפוש, מוצא פרטנר כל כך גרוע שאני מחליט לברוח לקלאנק כדי לא להיתקל בו
-
פוגש את אותו פרטנר ברודייר כעבור כמה שבועות בגסט האוס היחיד שם.
-
קובע עם פרטנר טיול טיפוס של חודש ואחרי יומיים מבין שזה לא יעבוד בינינו (“זה לא אתה, זה אני”?)
-
שואל מטפסת שהכרתי, “הראן אאוטים בסאוז מפחידים?” מקבל סטירה ואת התשובה “אתה מטפס או סמרטוט”
-
מבקש מחניך שיוריד אותי לקרקע והוא עוזב ידיים מהמכשיר חיכוך (לא ננעל)
-
נופל על מסלול קל (דירוג 3) תוך כדי הדגמה על אבני עיגון ברגע של איבוד ריכוז ונוקע רגל
מולטי פיץ:
-
מתפוצץ בקבוק המים האחרון שלנו (1.5 ליטר) בשעה 14:00 והגלישות מסתבכות עד 1 בלילה
-
אני מביא קאם אדום 1 בלבד איתי, מגיע לקרוקס של המסלול מזהה שקאם 1 יגן עלי פגז, בא להניח את הקאם והוא נופל לי מהיד…
-
נופל לי תיק מלא ציוד מגובה 200 מטר
-
מפספס את הרכבל בשאמוני וחוזר ברגל למטה
-
בפיץ ה3 של המסלול בו ניתן לרדת רק מלמעלה הפרטנר מפיל את המפה של מסלול ואני שלא לגמרי מבין את הפיץ יוצא לראן אאוט של 8 מטר מעל עגינה גרועה על פריקשן סלאב
-
הפרטנר קורס מנטאלית ואני צריך לתפקד מרגע זה בשביל שנינו
-
מטפס ליד צועק off belay ואני שומע את הפרטנר שלי צועק לי belay is off
-
מאבד את הדרך על הPillar of wiisdom ומבלה לילה על מדף (עם פרטנר אדיר)
-
פיץ 3 של מסלול בואדי רם, במולטיפיץ השלישי בחיי מתחיל גשם ובעקבותו שיטפון מטורף, מפלים לידינו. אני מטפס על סלע חול רטוב עד סוף המסלול, מסתבך בגלישות וחוזר ב12:00 בלילה לקמפ
-
הייתי over worked על הNose (אל קפיטן) נתפס הגב בערך בפיץ 20 ומשם היה עלינו לרדת חזרה…